את היום והלילה שבאו אחרי הערב ב -Green House בחרנו להעביר רק בין כתלי האוניברסיטה המפנקים.
באנגור היא עיר יפה, ללא ספק, אבל האוניברסיטה של באננגור יפה יותר.
וככה מצאנו את עצמינו, כמו שני סטודנטים על מילגה מנצלים בלי אלוהים ובלי דוקטורט את הפסיליטיז המפנקים ועתירי הממון של האקדמיה.
צועדים במסדרונות, עוברים בין הפקולטות השונות, מתנחלים בספרייה המדהימה אשר אין לי מילים לתאר את היופי שלה, השקט והתרוממות הרוח שמרגישים כשנכנסים אליה.
את האור הרך שחודר דרך חלונות גבוהים ומאיר את טורי המדפים עמוסי הספרים, משם ממשיכים לארוחה בבראסרי, מתיישבים לצד משפחת תורמים מפוחלצת עם עיניים פקוחות לרווחה אשר זוכה לכירכור בלתי נלאה של הצוות, ובסוף הערב שוקעים בתוך ספות מעור פרה בבאר היין מנהלים שיחות סלון לצד פרופסורים נכבדים.
כמו שזה נראה מכאן, אפשר להעביר חיים שלמים במסדרונות האקדמיה. חלק לא מבוטל מהאנשים שנתקלתי בהם כבר עושים את זה...אפשר לזהות אותם לפי צבע עורם החיוור, ההבעה האדישה הקפואה על פניהם, השיער המדובלל והצעדים הקטנים והמהוססים שלהם במסדרונות כשהם מהלכים צמודים מידי לקיר.
דרור יוצא מהמקלחת האקדמאית האחרונה עם שתי הכרזות פומפוזיות.
הראשונה, שהוא מרגיש שזו נסיעה של פעם בחיים, במובן שאנחנו מטיילים יחד ועושים גם משהו אחר, לוקחים, כל אחד לעצמו תפקיד וזוית משלו בתוך המסע.
השנייה, שזרם המים כאן, בטוש האוניברסיטאי מעולה והכי טוב שהיה עד עכשיו.
אני מסכימה עם שתי ההכרזות.
בדרך לרכב אנחנו מגלים כי ממש בסמוך למלון שלנו נמצא בניין ה-BBC של ווילס.
בחניון אנחנו מזהים גם שני רכבי שידור של ה-BBC, שבמבט שטחי ביותר נראה שלא זזו מהחניה מאז "ימי הרדיו"...
דרור מתעלם במופגן מהעובדות, שולף כמו שריף שני דיסקים מהתיק ומצמיד אותם לחלונות רכבי השידור כמו דורש בכך לחזור לשיטות ההפצה הרומנטיות של פעם - כשאנשי ה-BBC יתיישבו ליד ההגה, הם יבחינו בדיסק הצמוד לחלון, יסתקרנו, יאזינו, יתלהבו - ויפיצו את הבשורה בכל תחנות השידור...
ועד אז - אנחנו יוצאים לדרך
היעד – Bishops Castle
בלי הרבה טקס בישבן, אנחנו למעשה עומדים לעזוב היום את אדמת ווילס ולעבור לאנגליה.
בישופס קאסל נמצאת כבר על אדמת אנגליה אך בסמוך לגבול עם וויילס. כידוע, בריטניה הגדולה, או הממלכה המאוחדת כוללת את: אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד.
בדרך אנחנו חולפים על פני עיירות קטנות, מזג האויר עדיין שטוף שמש וחמים. אנחנו עוצרים להתרעננות וחילוץ עצמות בעיירה קטנה שעונה לשם וויילשפול.
אולי אני מדמיינת...אבל נראה כאילו יש כאן אחוז גבוה של נשים שנתמכות במקל הליכה....
אני תוהה האם כולן בקטע של שיפוצים ביפו ונפלו מהסולם, או שזו סתם ההרגשה המתעתעת שלכולם יש סובארו, רק כי אבא שלך קנה ממש עכשיו סובארו...
בכל אופן, בזמן שאני משוטטת ברחובות ומתחבטת במחשבות מתעתעות וחסרות משמעות על סובארו, דרור החליט להתיישב לשתות קפה, וכך, בדפדוף אקראי וחסר תוחלת בעיתון המקומי, הבחין לפתע בשם שלו מתנוסס שחור על גבי עיתון, תחת מדור הבילויים – "ערב אקוסטי עם המלחין והיוצר דרור קסלר במוצ"ש בבישופס קאסל" .
דרור מצביע נרגש על הכתוב בעיתון.
וואו!
מישהו (סו?) טרח לשלוח ולפרסם את המודעה גם בעיתונות הכתובה!
אני מייד מכריזה על עליית מדרגה ושוקלת ברצינות גם עלייה בדרגה, של אשת הקשר שלנו מספר שבע, סו.
ה-Town Hall של בישופס קאסל הוא מקום שנוהג לקיים מופעים מוסיקלים בקביעות.
ההופעה של דרור שתתקיים מחר, תארח גם מקהלה של שישה זמרים (שלושה זוגות) שגרים באיזור ושרים בהרמוניות א-קפלה. אנחנו מכירים שניים מחברי המקהלה, את הזוג טרבור וקיי אותם פגשנו לפני שנה באתר קמפינג.
טרבור וקיי הם זוג נשוי בפרק ב'. המעניין הוא, שהבן של טרבור והבת של קיי מנישואיהם הראשונים – נשואים גם הם אחד לשני...
לא זוכרת אם הם ציינו מי הכיר והתחתן קודם, הילדים או ההורים. בכל אופן, אם מזמינים את ההורים של הבת , אז ההורים של הבן מתייצבים גם...
במהלך הנסיעה הארוכה נעים גלגלי השיניים בראש לכל הכיווונים.
באויר עומדת ההרגשה שהסתיים פרק אחד ומתחיל פרק שני.
יש התרגשות ודריכות לקראת ההופעה בבישופס קאסל, אך יחד איתה מתגנבת גם ההכרה, שיתכן והחלק המופרע והסוטה של המסע כפי שהיה עד כה, עומד בפני סיום ומעכשיו עומד להתחיל החלק המהוגן והנורמלי שמורכב מפרמטרים ידועים ומשעממים של הצלחה.
אני לא מסכמת עדיין.
רק סוקרת לאחור את ששת המפגשים, ששת סלוני התרבות הניידים, את התנועה הטרובאדורית מכפר לכפר, את העונג שבאי הוודאות והפתיחות שחווינו במפגשים הקטנים.
אבל יותר מהכל אני מעריכה את התנאים שאיפשרו לנו ולאנשים שפגשנו להתייחס למפגשים האלה בתמימות, ללא ציניות או ביקורת. והם היו ללא ספק "תנאים של חיבה".
כשאנחנו נכנסים למלון הקטן בעיירה סמוכה לבישופס קאסל, ניגש לעברנו בעל המלון כשהוא מחייך בפה גדול ושואל את דרור האם הוא המוסיקאי שהתמונה שלו מתנוססת בכל הסביבה....
דרור המום למדי, אומר שכנראה שזה הוא, מנסה להבין את ממדי הפרסום בעיירה ומוסיף בכנות שהוא בסך הכל הגיע כדי לשיר ולנגן בגיטרה.
בעל המלון מרוצה מכך שהאומן מישראל בחר להשתכן דווקא אצלו, מספר שבגלגול הקודם שלו שימש במשך 20 שנה כנציג מכירות של פנדר (חברה לייצור גיטרות) בחצי מהעולם.
עדיין הוא לא מתעכב ולו כדי לקבל פירור נוסף של אבק כוכבים, מתנצל בפנינו שהוא חייב לרוץ הבייתה, נולדה לו בת ראשונה יפהפיה רק לפני שבועיים... זורק לנו את המפתח לחדר מספר שתיים ונעלם.
וככה חולפת לה תהילת עולם...
את היום למחרת (שישי) העברנו בלעשות כביסה במרכז קואופרטיבי עצום מימדים עם מליוני מוצרים מסוגים שונים. דמיינו את הום סנטר, רמי לוי, משתלת גן רווה, מחסני חשמל, מקדונלד, מחסני תאורה, המשביר והכל בדולר, תחת קורת גג אחת, וגם את כל זה בתוך קומפלקס שכולל סניף דואר שמתנהל בדיוק כמו בארץ נהדרת (פרטנו שם מטבעות ללנדרומט), מכבסה, שטיפת מכוניות ואפילו כלוב עם תוכי ענק שבני המקום עוברים ומשוחחים איתו.
וגם כאן נתקלנו בפרסום של ההופעה של דרור על מספר לוחות מודעות.
בהמשך היום נסענו לבישופס קאסל עצמה, שם גילינו אינפלציה של מודעות המכריזות על ההופעה במוצ"ש.
מסתבר שסו פירסמה את ההופעה בכל ערוץ אפשרי, כולל פיזור פליירים בבתי מלון ו-B&B.
כצפוי. נעשינו אדישים.
אחר כך עלינו לבקר בטאון הול שנמצא במבנה יפה עם קירות זכוכית, במעלה רחוב תלול וצופה על העיירה כולה, כדי לבחון את המקום ובעיקר כדי להיפגש ולהודות לסו על עבודת שטח נפלאה.
וכאן ...אופס...חלה תקלה קטנה.
לאור המיתולוגיה שבניתי סביב ששת המופלאים, ששת אנשי הקשר, ולנוכח הקירבה שאנחנו חשים כלפיהם ואני מניחה שגם אתם, צר לי לדווח כי קיימת אי בהירות לגבי זהותה של סו ...
כפי שזה נראה כרגע, יש שתי נשים בטאון הול של בישופס קאסל הנושאות את השם – סו, שתיהן עמדו מול דרור ונתנו הסברים... שתיהן טוענות לכתר.
אומנם אחת גבוהה והשנייה נמוכה, אבל זה לא ממש עוזר, וכתר - יש רק אחד.
סו & סו הסבירו את כללי המקום, הם יפתחו את הבאר ויסדרו את הכיסאות, חייבת להיות הפסקה במהלך ההופעה כדי למכור משקאות, האומן משלם על פתיחת הבאר וזה לא אופציונאלי, ובשבע וחצי נפתחת הקופה למכירת יתרת הכרטיסים.
בסיום הקראת התקנון, הצהירה סו הנמוכה, שהיא מתנצלת אך לא תוכל להגיע להופעה כי בעלה קבע משהו אחר באותו ערב.
אני חוששת שעל הרקע הזה ("אכלו לי-שתו לי") היא עומדת להיות מודחת מהמירוץ וכנראה שלא תוכל להיות המושבעת השביעית של אנשי הקשר...
אמרנו תודה ויצאנו.
הערב נפגשנו לארוחת ערב ומיני חזרה עם חברי המקהלה, הם מקסימים. שרים בהרמוניה א-קפלה וזה מאוד מאוד יפה.
אני בטוחה שתהיה הופעה טובה, המקום יפה ואנחנו כבר לא טירונים.
